האנתרופוקן מציע להתבונן מחדש בהיסטוריה של האדריכלות — לא רק דרך המבנים שבחרנו לשמר, אלא דרך הכוחות, החומרים והמערכות שעיצבו את העולם סביבם. בתל אביב־יפו, המבט הזה חושף היסטוריה של מלחמה, תשתיות, הרס, פסולת וגם יחסים בין־מיניים בין האדם לטבע. מהכתמים שמשאירים עטלפים על חזיתות הבאוהאוס ועד למבנים ולתשתיות שמייצרים את המשבר האקלימי — אלה אינם כשלים בשולי המערכת, אלא חלק מהאדריכלות עצמה. אולי הגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה האדריכלית מחדש, ולשאול אילו שרידים מהתקופה שלנו יהפכו למונו

The exhibition’s curator, Friedrich von Borries, reflects on how the architecture of our time might be understood and remembered in the future. Through the lens of the Anthropocene, he explores the relationship between architecture, nature, war, globalization, and inequality, using Tel Aviv’s ficus trees, bats, and stained façades as a starting point.

כיצד הופכים מיכלי דלק ישנים למרחב ציבורי? סיפורה של חוות המיכלים ברידינג חושף כיצד תשתיות שנועדו לפעול מאחורי הקלעים הופכות לחלק מהמורשת העירונית ומעוררות מחשבה מחודשת על שימור העיר.

חי, צומח, עיר 100 שנים לתכנית גדס לעיר הגנים של תל אביב אוצרות ועיצוב תערוכה – שירה לוי בנימיני ואדר׳ לימור יוסיפון גולדמן פטריק גדס (1854–1932), ביולוג, בוטנאי, תיאורטיקן נוף, סוציולוג, מתכנן ערים ובמילה אחת הוגה רב־תחומי, נחשב לאחד מאבות התכנון המודרני. גישתו ראתה בעיר מרקם חי שבו חברה, טבע, סביבה ותרבות שזורים זה בזה, ותפקידו של התכנון הוא לייצר איזון בין צרכי האדם לבין סביבתו. בתחילת שנות ה־20 של המאה העשרים הוזמן גדס על ידי מאיר דיזנגוף להכין את תוכנית האב הראשונה לתל אב

הכתבה עוסקת במתח שבין שימור אדריכלי לבין אתגרי משבר האקלים, ובוחנת את הטענה כי “הבניין הכי ירוק הוא הבניין שכבר בנוי”. דרך דיון בפחמן גלום מול פחמן תפעולי, מוצג כיצד שימור מבנים והתאמתם לשימושים חדשים (Adaptive Reuse) יכולים להפחית פליטות ולחזק קיימות עירונית, אך גם לעורר מורכבויות תכנוניות ואקלימיות. באמצעות דוגמאות מבית ליבלינג ומתהליכי תכנון בתל אביב, מוצעת גישה המשלבת שימור, התאמה אקלימית וחשיבה מערכתית עירונית, תוך הדגשת הצורך במדידה, תיעוד ותכנון רגיש לעתיד.

A collaboration between the Research Lab at Liebling Haus Research Lab, the Department of Architecture at Bezalel Academy of Arts and Design, and the Strategic Planning Unit of the Tel Aviv-Yafo Municipality, examining new models for affordable housing in Israel’s most expensive city, while negotiating the tensions between urban density, quality of life, and community living.

שיתוף פעולה בין מעבדת המחקר בבית ליבלינג, המחלקה לאדריכלות בבצלאל והיחידה לתכנון אסטרטגי בעיריית תל אביב, הבוחן מודלים לדיור בהישג יד בעיר היקרה בארץ, תוך ניסיון לאזן בין צפיפות עירונית גבוהה, איכות חיים וקהילתיות.

Following missile strikes that caused damage to dozens of heritage-listed buildings in the city, media coverage has raised misleading criticism regarding the issue of conservation. The first session in the series will include short lectures and an open discussion addressing the tension between conservation and the protection of historic buildings in Tel Aviv.

בעקבות פגיעות טילים שגרמו לנזק לעשרות מבנים לשימור בעיר, התפרסמו בעיתונות כתבות המעלות ביקורת מטעה על סוגיית השימור. המפגש הראשון בסדרה יכלול הרצאות קצרות ושיח פתוח שיעסקו במתח שבין שימור למיגון של מבנים הסטוריים בתל אביב.

שיחה עם אגתה וצניצקה, אדריכלית ומתכננת ערים, המציגה את התערוכה ״הנספח: התוכנית הוורטיקלית של גדס״ בחדר הפרויקטים של בית ליבלינג.

בתקופות מלחמה גם הצליל העירוני משתנה: אזעקות, שקט מתוח וקולות יומיומיים שנשמעים אחרת. אמן הסאונד דניאל מאיר רואה בהקשבה דרך לחקור את המרחב. בעבודתו הוא אוסף ומעבד צלילים מהסביבה כדי לבחון כיצד הם מעצבים את חוויית העיר והזיכרון שלה, בהשראת אמנים מראשית המאה ה־20 שחקרו רעש כמוזיקה ועד מוזיקת נויז עכשווית.

בימים שבהם העיר נדמית רועשת, מתוחה וחסרת נשימה, הופיע על חזית בית ליבלינג מיצב שמציע אפשרות אחרת: לעצור, להביט, לשהות. „גן שתי גן ערב” של האמנית והאדריכלית גילת בלום, באוצרות סברינה צגלה, הופך את המרפסות למרחב חי ונושם של חבלים, אור, תנועה ורכות — בדיוק במקום שבו אנחנו רגילים לראות בטון, גבול והפרדה.

בין הרחוב לדירה מתקיים אחד המרחבים הכי נוכחים והכי בלתי נראים של תל אביב: החצר. דרך החצרות מבקשת דנה מור להבין לא רק איך העיר נראית, אלא איך היא חיה. ״אי אפשר להפריד בין המרחב הפיזי לתרבות המגורים. אם אין את התרבות – המרחב פשוט לא מתקיים.״ המחקר שלה מחבר בין טבע, חינוך ותרבות, ומציע דרכים לחיבור התושבים למרחב העירוני.

The Appendix: A Geddessian Hyperscraper - A speculative exploration of Tel Aviv’s White City, reimagining heritage as a living urban system. The project uses a dramatic “hyperscraper” to question how density, conservation, and public life can coexist — inviting debate, imagination, and new ways of seeing the city.

בערב “להעיר את הדב 2” בבית ליבלינג, הפכה שאלת הדיור בתל אביב משאלה תכנונית לשאלה של זהות. אנשי עירייה, אדריכלים, יזמים ופעילים ניסו לברר יחד האם אפשר לתכנן רובע חדש שאינו מיועד רק לעשירים, אלא גם למורים, אחיות, יוצרים וקשישים. בין הנתונים, המודלים והחזונות עלו גם רגעים אישיים – על אחריות ציבורית, על שוויון חברתי, ועל עיר שמנסה לשמור על נשמתה.

הערים התאומות תל אביב-יפו ופרנקפורט מתמודדות עם משבר דיור משותף. במסגרת סלון ליבלינג נפתחה סדרת המפגשים "קיבוץ עירוני – דיור בהישג יד", שמזמינה לחשוב יחד על מודלים חדשים למגורים משותפים בעיר העכשווית.

״קיר חמישי״ של יהונתן רון הוא פרפורמנס אינטימי וחד-פעמי: שחקן מול צופה, ללא מצלמות ואובייקטים. מפגש שמתרחש כאן ועכשיו, מאפשר לחוות מציאויות אחרות, לחיות את הרגע ולהיות חופשיים.

לקראת ערב 'שתי גדות לאיילון' בבית ליבלינג: השיר של טוביה סולמי פותח צוהר אל חיי היום־יום בשכונות רובע 9 במזרח תל אביב.

לאחר הדף הטיל שזעזע את בית ליבלינג ביוני 2025, נפתח תהליך שיקום לא שגרתי — איטי, רפלקטיבי, מלא התלבטות. שברים קטנים דרשו תשומת לב מדוקדקת: לא שיחזור אוטומטי, אלא פעולה מודעת שמתמודדת עם שאלות של חומר, זיכרון וזהות. בין סדקים בזכוכית לפציעות בטרצו, כל תיקון הופך לסיפור. דרך שכבות של פגיעה נולדת גם הזדמנות: לחשוב מחדש על שימור, ועל האופן שבו בית מספר את עצמו מחדש.

Once merely a “neutral boundary,” the historic glass of the Liebling Haus—marked by subtle distortions, bubbles, and wired textures—reveals its material presence. These imperfections hold memory, tracing shifts in technology and craftsmanship while reminding us that glass, endlessly recyclable, bridges past and future in architectural preservation.