אקוסטיקה של שטח אש - דניאל מאיר

סתו אקסנפלד
16 במרץ
זמן קריאה 3 דקות

עודכן: 19 במרץ

בתקופות של מלחמה, המרחב העירוני משתנה לא רק במראה שלו אלא גם בצליליו. הרחובות מקבלים פסקול אחר: אזעקות חותכות את האוויר, רעשי תנועה מתחלפים בשקט דרוך, וקולות יומיומיים – צעדים, דלתות נסגרות או רשרוש עצים – נשמעים פתאום אחרת.

דניאל מאיר הוא אמן סאונד שעבודתו עוסקת בהאזנה כדרך לחקור את העולם. עבורו, הקשבה אינה פעולה פסיבית אלא שיטת חקירה שמעצבת את האופן שבו אנו נעים במרחב ומבינים אותו דרך צליל. מקורות ההשראה שלו נעים בין אמנים מראשית המאה ה־20 שחקרו רעש כצורה מוזיקלית לבין מוזיקת נויז עכשווית.

מתוך המיצב Wandering ghosts, דניאל מאיר. צילום: דניאל מאיר

בשנים האחרונות, במסגרת המחקר האמנותי שלו, מאיר מקליט צלילים טבעיים שנמצאים מעבר לסף השמיעה האנושי. דרך ההקלטות והעיבוד הוא חושף מחדש ״מוזיקה אבודה״, מערבב אותה ויוצר נופי צליל המשלבים הקלטות שטח עם צלילים מעוצבים לכדי קומפוזיציות שלמות.

ההקלטות המופיעות כאן נאספו מתוך הפסקול של התקופה האחרונה: אזעקות, פיצוצים נפילות של טילים, יירוטים רעשי סביבה ורגעים של שקט. יחד הם מצטרפים למעין יומן צלילי של הזמן והמקום.

אתה עובד עם הקלטות שטח והאזנה לסביבה. איך היית מסביר מה אתה עושה, ומה מושך אותך דווקא בחקר הצלילים שסביבנו?

כשאני יוצא לשטח עם מיקרופונים, אני לא רק “מקליט צלילים”. אני מנסה לחשוף שכבות של מציאות שבדרך כלל אנחנו מתעלמים מהן.מה שמושך אותי הוא שצליל הוא חומר חי: הוא משתנה כל הזמן, מגיב למרחב, לשעה ביום, ולנוכחות אנושית ולא־אנושית.

בשנים האחרונות אני עובד גם עם צלילים שנמצאים מעבר לסף השמיעה האנושית, אולטרסאונד ואינפרסאונד. במרחבים האלה מתגלה עולם שלם שהחושים שלנו אינם קולטים ביום־יום. יש במנעדים הללו מוזיקה שמחכה שמישהו ימצא אותה.

בתקופה הזו המרחב הקולי שלנו השתנה מאוד - אזעקות, פיצוצים וגם רגעים של שקט מוזר. איך המציאות הזו משפיעה על האופן שבו אתה מקשיב או עובד עם סאונד?

הגוף מגיב לצלילים לפני שהמוח מספיק לעבד. אזעקה גורמת לדופק לעלות עוד לפני שאתה מבין מה קורה. הצליל חזר להיות מה שהוא תמיד היה מבחינה פרימיטיבית: אות סכנה. זה מזכיר שהשמיעה היא קודם כל מנגנון הישרדותי.

מה שמעניין אותי מבחינה אמנותית הוא דווקא השינוי שנוצר במרקם הקולי. יש רגעים של שקט מאוד עמוק, רחובות ריקים, ציוץ הציפורים מאוד נוכח פתאום, ואז פיצוץ שקורע את הכל. הדינמיקה הזו, בין השקט המוחלט לרעש הקיצוני, היא דרמטית מאוד.

אני לא יכול להעמיד פנים שאני מקשיב לזה כאומן מנותק. אני גם אדם שחי פה, שמפחד, שנדרש להגיב. אבל אני חושב שדווקא בתקופות כאלה יש חשיבות גדולה לתיעוד קולי לא רק כארכיון, אלא כעדות. הצליל הוא עדות שלא ניתן לערוך כמו תמונה. הוא שומר את האמת של הרגע. ולעיתים הוא הרבה יותר ויזואלי כי הוא מפעיל הדמיון.

ויש עוד שכבה, האקוסטיקה של הסביבה האורבנית. פיצוץ הוא לא רק האירוע עצמו, זה גם מה שקורה לצליל אחר כך במרחב. גל ההלם פוגע בקירות הבניינים, מוחזר, נשבר, מקפיץ הדים ממשטחים שונים. כל נפילה נשמעת אחרת בהתאם למרחק, לכיוון, לטופוגרפיה של הבניינים סביבך. נפילה קרובה היא מכה בטנית, פיזית, שמגיעה לפני שאתה מספיק לעבד; נפילה רחוקה יותר היא רעם עמוק שמתגלגל בין הבניינים, נמתח, מתעוות, ומגיע אליך כבר כמשהו אחר לגמרי. העיר עצמה הופכת לכלי תהודה ענק וכמו כן, החלל בו אנו שוהים.

לארכיון ההקלטות של דניאל מאיר: לתשומת ליבכם, בקטעים נשמעת אזעקה מוקלטת

מפת הסאונד של Aporee >> מפת הסאונד של Aporee היא פרויקט שיתופי שמאפשר לאנשים להעלות הקלטות ממקומות שונים בעולם, וכך ליצור חוויית שיטוט והקשבה דרך האוזניים. זו קרטוגרפיה של צליל – חיבור בין מקום פיזי לבין הקלטה – שממחיש כיצד מרחבים נשמעים וכיצד הם נתפסים דרך האזנה. באתר ניתן לחפש הקלטות לפי מיקום, סוגי סאונד או שמות משתמשים; כדי לצפות בכל ההקלטות של יוצר מסוים, יש להקליד את שם המשתמש שלו בשורת החיפוש. למשל, חיפוש של meir.daniel יציג רשימה של כל ההקלטות שהועלו לאורך השנים, כולל תיאורים ומיקומים, ויאפשר להיחשף לארכיון אישי של צלילים במרחב.