מי ישן, מי מתעורר, ומי יישאר כאן בעוד עשר שנים?
- Liebling Haus
- 31 באוק׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 3 בנוב׳
בעקבות ״להעיר את הדב 2״
בערב אחד בבית ליבלינג, מול קהל צפוף של מתכננים, פעילים ואנשי עירייה, נדמה היה שכולם מבינים שהשאלה הגדולה של תל אביב אינה רק איך נראית העיר, אלא למי היא שייכת. בערב “להעיר את הדב 2״ מפגש שני בסדרה על רובע שדה דב, עלה שוב הדיון הישן-חדש על הזכות למגורים בעיר, על האחריות הציבורית בתכנון, ועל האפשרות לייצר עיר שלא שייכת רק לעשירון העליון.
״האם אפשר לתכנן שכונה חדשה שאינה מיועדת רק לעשירים, אלא מאפשרת מגורים גם למשקי בית צעירים, משפחות, סטודנטים וגמלאים?” פתחה את הערב שרון גולן, מנהלת מעבדת המחקר של בית ליבלינג, ״השאלה הזאת נמצאת בלב העשייה שלנו: איך בונים עיר שהיא לא רק פיזית, אלא גם חברתית”.
בין חזון לשוק חופשי
ענת רודניצקי, מנהלת הרשות לדיור בעיריית תל אביב–יפו, הייתה הראשונה לעלות ולפרוט את המדיניות העירונית לפרטים: ״אנחנו לא רוצים רובע לעשירים בלבד,” הדגישה. “החוסן העירוני שלנו נמדד בשאלה אם תוכל לחיות פה אוכלוסייה מגוונת, מורות, אחיות, יוצרים ואומניות. תכנון עיר נועד בראש ובראשונה לשרת אנשים.”
רודניצקי הציגה נתון משמעותי: שליש מדירות רובע שדה דב, כ־5,000 יחידות דיור, יושכרו לטווח ארוך, מתוכן 75% במחיר מופחת. העירייה, לדבריה, תנהל חלק מהפרויקטים בעצמה, כדי להבטיח מחירים נגישים ויציבות לדיירים. אבל היא גם לא היססה לבקר את המדינה: “החוק לא מאפשר לנו לקבוע קריטריונים לזכאות. אנחנו נאלצים לפעול לפי הגדרה שמי שאין לו דירה זכאי. בלי מבחני הכנסה, בלי יכולת לתעדף מורים, אחיות או עובדות סוציאליות. זה מצב לא סביר, ואנחנו מנסים לשנות אותו”.
אנחנו יודעים היום ששכונת המגורים בילדות משפיעה ישירות על כושר ההשתכרות בבגרות.
סבסוד של שמונה מיליארד שקל
פרופ’ חיים פיאלקוף, שהיה חבר בצוות התכנון המקורי של הרובע, הזכיר לקהל שהמאבק על דיור בר־השגה איננו חדש. ״דמיינו שמצאתם צ’ק של שמונה מיליארד שקל מתחת לשדה דב,״ אמר. “השאלה היא למי להעביר אותו? איך מחלקים את הסבסוד הזה כך שגם בעלי ההכנסה הנמוכה ייהנו ממנו, ולא רק מי שמסוגל לשלם.”
פיאלקוף הציג שורה של כלים שתוכננו לשילוב חברתי – דירות קטנות, שכירות ארוכת טווח, דיור מוגן ויחידות דיור ניתנות לחלוקה (“דיוריות”). “האתגר היה שאף אחד לא ירגיש שהבניין שלו מסומן כ״דיור בר השגה״”, הוסיף. “זה חלק מהאחריות התכנונית שלנו”.
תכנון, חיי יום-יום והנשמה העירונית
מתכננת העיר עתליה רזניק מצוות צפון בעירייה הציגה את השאלה מזווית אחרת. איך תכנון משפיע על מי שיחיה ברובע: ״רצינו לשבור את הדפוס של צפון העיר: דירות גדולות, חניה לכל אחד ומעט מסחר. שדה דב נועד להיות רובע עירוני אמיתי, מגוון. אבל גם בתכנון יש פשרות, למשל, כשדירות קטנות מתרכזות בבנייה הנמוכה, זה עלול ליצור בידול פנימי חדש.” לדבריה, “תכנון הוא לא רק יופי אדריכלי – הוא קובע מי גר למעלה ומי למטה, מי יכול להרשות לעצמו חלון לים ומי לא.”
המחקר שמוכיח: שכונה שוויונית – חברה חזקה
עו"ד שרון קרני כהן ממרכז הגר באוניברסיטת תל אביב חיברה את הסוגייה המקומית למחקר העולמי.״אנחנו יודעים היום ששכונת המגורים בילדות משפיעה ישירות על כושר ההשתכרות בבגרות,״ אמרה. “הסגרגציה הכלכלית בישראל מחריפה, ודיור בהישג יד הוא אחד הכלים היחידים שממתנים אותה. זה אינטרס משותף - כלכלי, חברתי וגם עירוני.” קרני כהן הוסיפה שבשדה דב 22% מהדירות יהיו במחיר מופחת, ״זו התחלה משמעותית, אבל רק אם נדע למי הן באמת יגיעו”.
אינטרס שלנו שדור ההמשך יוכל לגור במרחק הגעה לדור המבוגר למען לכידות חברתית, השפעה טובה על הבריאות
בין חזון עירוני למציאות יזמית
אבישי קימלדורף, מנכ"ל שיכון ובינוי נדל”ן, הביא את נקודת המבט של היזם: ״זה פרויקט מורכב הנדסית, אבל גם הזדמנות חברתית,” אמר. “אנחנו בונים כאן דיור להשכרה ארוכת טווח, 50% במחיר מופחת ו־50% בשוק החופשי. המטרה שלנו היא לייצר חוויית מגורים איכותית, לא ׳דיור נחות׳. דיור להשכרה ב־100% יכול להיראות מעולה, וזה תלוי רק בתכנון ובתחזוקה.”
עמותת רעות: לזכור את הממד החברתי
עידו שריר, מנכ"ל עמותת רעות, סיפר על שיתוף הפעולה עם העירייה להקמת בית חולים שיקומי ודיור ציבורי לקשישים בשדה דב: ״אנחנו מדברים הרבה על חדשנות ועל עיר חכמה, אבל אסור לשכוח את האנשים שחיו בעיר הזאת ובנו אותה. הקשישים, העובדים הסוציאליים, המטפלים. הם חלק מהעיר לא פחות מהיזמים. הפרויקט שלנו הוא הוכחה שאפשר לפתח את העיר בלי לוותר על אחריות חברתית.”
הערב נחתם בטון אישי במיוחד. חבר מועצת העיר, איתמר אבנרי, עלה לבמה בלי מצגת ובלי שקפים.״החברים שלי נסוגים מהעיר אחד אחרי השני,” אמר. “מי שיכול עובר קצת דרומה, מי שלא עוזב לגמרי. אני משלם חצי מהשכר שלי רק כדי להישאר בתל אביב, בדירה ישנה בלי מעלית.” לדבריו, ״כשאנשים נאלצים לעזוב, העיר מאבדת משהו מעצמה. את המורים, האמנים, בעלי העסקים הקטנים. שדה דב הוא מבחן אם העיר הזאת תישאר עיר של אנשים או תהפוך לעוד נדל״ן נוצץ.”
בסוף הערב, כשהקהל החל לצאת לאט החוצה אל הלילה התל אביבי, היה ברור שהשאלות נותרו פתוחות. ״להעיר את הדב״ לא היה רק דיון על פרויקט חדש, הוא היה רגע של התבוננות בעיר עצמה, בשאלה מי ישן, מי מתעורר, ומי יישאר כאן בעוד עשר שנים.
לאירועים נוספים מטעם מעבדת המחקר של בית ליבלינג:
תגובות