מתכון, מגדלור או תוכנת הפעלה

״אנשים יוצאים לחפש מקרה שיקרה אם אפשר במקרה״, כתב מאיר אריאל, והגדיר שלא ביודעין את מה שעיר שואפת ליצור. כשאנחנו מסתובבים בעיר אנחנו מקווים שיקרה לנו משהו טוב, מעניין, עם פוטנציאל אמיתי. כמתכננים אנחנו רוצים לספק לאנשים הזדמנויות בלתי פוסקות לצרוך תרבות, מסחר, חינוך איכותי, בילויים ומבחר אפשרויות תעסוקה במרחק נגיעה. איך עושים את זה? בעזרת תוכנית המתאר העירונית הכוללנית.

כשעוסקים בתוכניות אדריכליות מצפים לראות מסמך עם שרטוטים, קווים, סמלים, קנה מידה, חתכים והדמיות תלת ממד. אבל לא כך היא תוכנית המתאר העירונית הכוללנית. להבדיל מתוכניות אדריכליות אחרות, תוכנית המתאר העירונית הכוללנית היא מסמך מחייב על פי חוק, שנכתב על ידי עורכי דין, ומנחה את כל התכנון המפורט של העיר.

אם נפרוט את המושג למרכיביו, הרי שהמילה תוכנית, מעידה על כך שמדובר במעשה מחייב, לכן היא כרוכה גם בהליכים בירוקרטיים לטוב ולרע. אנו נוטים לזהות בירוקרטיה עם סרבול, אבל בירוקרטיה היא גם מפתח לדמוקרטיה, כי היא כוללת הליך מסודר, תוכנית עבודה וביקורת ציבורית. המושג מתאר בא להגדיר את האזור שעליו חלה התוכנית. תוכנית המתאר מסתכלת על כל העיר כמערכת אחת שלמה. קו המתאר תוחם לא רק את אזור ההתייחסות, כי אם גם את שיקול הדעת – כ-90 אחוז מההחלטות התכנוניות בעיר מתקבלות על ידי ועדה עירונית לתכנון ולבנייה, שחברים בה נבחרי ציבור. בסמכות חברי הוועדה לאשר רק את הכתוב בתוכנית, וזה מייצר קריאת כיוון, ודאות ואמירה לגבי הכיוון שאליו העיר הולכת. למילה כוללנית, ניתן להתייחס בשני מובנים: מצד אחד התוכנית כוללת את כל שטח העיר ומצד אחר הכוונה היא שהיא מכלילה. המנסחים את התוכנית שואפים להסתכל על העיר, על סביבתה ועל הממשקים שלה עם הערים השכנות, ופועלים ולצבוע את הדברים במכחול עבה ולהגדיר את אזורי התעסוקה, המגורים, והמסחר העיקריים של העיר.

לתל אביב לא תמיד הייתה תוכנית אחת לכל שטחה, שעסקה בתכנון של העיר. מה כן היה לה? היה מסמך לא סטטוטורי, וגם היתה הסתכלות שיווקית, שלא כללה את התפיסה התכנונית של העיר. אפילו תוכנית גדס המפורסמת שבה תוכנן מרכז העיר בשנת 1926/7, לא כללה תכנון לכל העיר. בשנת 2000 שאלו את עצמם קברניטי העיר, מה זה תל אביב; איך אפשר לאפיין אותה? בעקבות השאלות האלה החל להתנסח פרופיל העיר, שאפיין מיהם התושבים, המועסקים, העובדים, מהי הרמה הסוציואקונומית שלהם ובאילו בתים הם גרים ועוד. בעקבות הפרופיל נוסח אחד המסמכים החשובים ביותר של העיר – חזון העיר. ומרגע שנוסח חזון העיר. ברגע שיש חזון, נשאלת השאלה איך מממשים אותו? כך נוסחה התוכנית האסטרטגית הראשונה 2005, וכחלק ממנה נוצרה גם תוכנית המתאר העירונית הראשונה של תל אביב שעוסקת בתכנון ובנייה. נכון ל-2024 אנחנו בהליך עדכון הראשון שלה.

מתוך התערוכה ״תכנית המתאר מתעדכנת״ (אוצרות: אדר׳ ענת לוי), צילום: יעל מגידיש

תוכנית המתאר העירונית יצאה ב-2016, אבל פרופיל העיר, כאמור, נעשה לפני כ-14 שנה, ב-2002. זו לא אותה העיר. בחלוף שני עשורים השינויים עשויים להיות דרמטיים: לדוגמה, בפרופיל העיר שנעשה בשנת 2002, תקופת המשבר של סוף שנות השמונים לקראת שנות ה-90, אנשים בחרו לעזוב את העיר לפרברים, ותל אביב שמה לה למטרה בזמנו למשוך אוכלוסייה חזקה לעיר. מרגע שאושרה תוכנית המתאר בשנת 2016, החלה העבודה על עדכון פרופיל העיר ובעקבותיו מתעדכנים שוב החזון, והתוכנית שנותנים מענה לאותם משתנים.

התוכנית, כאמור, איננה דימוי חזותי, כי אם מסמך כתוב שמנחה את המתכננים של העיר. שכבת תכנון שמעניקה ודאות, אך גם נועדה לאפשר גמישות. אבל איך כותבים מתכון לעיר טובה? בעיר, כמו במתכון, מה שקובע אלה אינם הכמויות, כי אם היחסים. היחס בתל אביב הוא 1:2: על כל שני מטר של מגורים, יש מטר שמיועד לדברים אחרים, כמו: תעסוקה ומסחר. כשאנשים מסתובבים בתל אביב ונהנים מהמושג הלא מוגדר ״עירוניות״, זה תלוי ביחס. כשאתם הולכים באבן גבירול לדוגמה, היחס הוא 1:1. גורמים רבים משפיעים על התכנון העירוני, החל במערכת הסעת המונים, שיכולה לשנות שלד של עיר וכלה בשינויי אקלים, שאנו חווים היום, ולא הובאו בחשבון ב-2013. 

תוכנית המתאר העירונית, כמו תכנת הפעלה, מנחה אם כן את הדרך לעתיד העירוני של תל אביב, תוך התחשבות באיזונים שבין פיתוח למורשת, בין מגורים לתעסוקה, ובין הטבע לעיר. תכנון נכון יכול להבטיח איכות חיים עירונית שממנפת את יתרונות העיר ומצמצמת את חסרונותיה.

הכתבה מבוססת על דברים שאמר אדר׳ רן ברעם בערב ״מתכננים למחר: איך מעצבים עתיד עירוני״, שנערך במסגרת התערוכה ״תכנית המתאר מתעדכנת״ ב-9 בספטמבר, 2024.

לצפייה בערב המלא: