שקוף שזה זכוכית?
- Arch. Sharon Golan
- 10 ביולי
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני 5 ימים
מחשבות על זכוכית בשימור אדריכלי בבית ליבלינג
לפני שנאלצנו לשפץ את בית ליבלינג בעקבות ההדף מהטיל הבליסטי שנפל בקרבתנו, זכוכית בעיניי הייתה סוג של "אי-חומר" - משהו שקוף, כמעט בלתי נוכח. היא הייתה שם, בין הפנים לחוץ, אך לא ייחסתי לה משמעות עמוקה או תכונות ממשיות. היא נראתה כחיץ שקוף, ניטרלי, לא חומר בעל נוכחות או אופי.
אבל כיום, הזכוכית ראויה לשיח אחר, והיא דורשת יחס אחר. לא רק שהיא הפכה למצרך המבוקש ביותר בשוק בעקבות נזקי המלחמה הרבים, אלא שהיא באמת חומר יוצא דופן. זכוכית היא חומר אמורפי - כלומר מוצק שאין בו סדר מבני מחזורי כמו במתכות או במינרלים קריסטליים. למעשה, מדובר בנוזל שהוקפא במהירות מבלי ליצור מבנה גבישי מסודר.
אפילו ראשית ההיסטוריה שלה מצויה כאן, ממש מעבר לפינה. במצרים העתיקה נמצא שימוש בזכוכית כבר באלף השלישי לפני הספירה. המצרים פיתחו טכניקות לייצור זכוכית צבעונית, בעיקר לחרוזים. בירושלים אף התגלו ממצאים מהתקופה ההליניסטית והרומית, המעידים על שימוש בטכניקת ניפוח זכוכית.
בבית ליבלינג, כמו מבנים רבים לשימור שנבנו לפני שנות ה-50 - לפני המצאת שיטת ה-Float Glass, הזכוכית יוצרה בשיטות ידניות או חצי-תעשייתיות. התוצאה הייתה פחות אחידה, עם עיוותים, בועות אוויר ועובי משתנה – פרטים שהעניקו לה מראה ייחודי ואופי משלה.
מאמצע המאה ה-20 נכנסה לשימוש תעשייתי שיטת Float Glass, שבה הזכוכית המותכת מוזרמת על גבי אמבט של בדיל מותך, צפה עליו ונפרשת לשכבה שטוחה ומושלמת. היא נעה באיטיות על פני הבדיל, מתקררת באופן מבוקר (annealing), ונחתכת לגיליונות מדויקים בעובי אחיד. כך נוצר הסטנדרט החדש – ויחד איתו נעלמה מן העים הנוכחות החומרית של הזכוכית . בני העיר התרגלו אליה כקליפה בלבד.
הזכוכית שהתנפצה בחדר המדרגות בבית ליבלינג הייתה זכוכית מחוסמת "של פעם" – כזו שהשתמשו בה לחללים ציבוריים. בתוכה הייתה רשת ברזל מגולוון, תיל, שנבלע בזכוכית, ויצר עיוותים חינניים, חוסר קצב ושקיפות מסוג אחר.
זכוכית הרשת, שימשה במקומות ציבוריים שקיימת בהם שחיקה רבה. מטרת הרשת הייתה לחזק את הזכוכית ולמנוע התפוררות מסוכנת בעת שבירה, בדומה לזכוכית מחוסמת מודרנית.
כיום זכוכית הרשת הוחלפה בזכוכית בטיחות מודרנית – טריפלקס (זכוכית רבודה) עם שכבת PVB שמונעת פיזור שברים, או זכוכית מחוסמת שעברה חישול תרמי, חזקה פי 4-5 מזכוכית רגילה, שמתנפצת לרסיסים קטנים ולא מסוכנים.
אי השלמות כחלק מהזיכרון
דווקא חוסר השלמות של הזכוכית ההיסטורית – העיוותים, העכירות, סימני הזמן והייצור האנושי – הם שהופכים אותה למיוחדת כל כך. הזכוכית שעמדה שנים בגרם המדרגות המרכזי של בית ליבלינג, היא ביטוי חומרי לשכבת זמן ולעולם אחר של תכנון ובנייה.
מעבר לכך, זכוכית היא אחד החומרים היעילים ביותר לשימור ולמחזור בכלכלה מעגלית. ניתן למחזר אותה כמעט בלי סוף, מבלי לאבד מאיכותה או מתכונותיה הטכניות. תהליך המחזור צורך פחות אנרגיה מייצור זכוכית חדשה, מפחית שימוש בחומרי גלם ושומר על משאבי הטבע, ובכך תורם לצמצום זיהום הסביבה. פשוט מתיכים אותה ומשתמשים בה מחדש.
Comments