האנתרופוקן מציע להתבונן מחדש בהיסטוריה של האדריכלות — לא רק דרך המבנים שבחרנו לשמר, אלא דרך הכוחות, החומרים והמערכות שעיצבו את העולם סביבם. בתל אביב־יפו, המבט הזה חושף היסטוריה של מלחמה, תשתיות, הרס, פסולת וגם יחסים בין־מיניים בין האדם לטבע. מהכתמים שמשאירים עטלפים על חזיתות הבאוהאוס ועד למבנים ולתשתיות שמייצרים את המשבר האקלימי — אלה אינם כשלים בשולי המערכת, אלא חלק מהאדריכלות עצמה. אולי הגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה האדריכלית מחדש, ולשאול אילו שרידים מהתקופה שלנו יהפכו למונומנטים של העתיד.

The exhibition’s curator, Friedrich von Borries, reflects on how the architecture of our time might be understood and remembered in the future. Through the lens of the Anthropocene, he explores the relationship between architecture, nature, war, globalization, and inequality, using Tel Aviv’s ficus trees, bats, and stained façades as a starting point.