למה המקומות הכי חיים בעיר תמיד נמצאים רגע לפני היעלמות?

מחסנים, בתי מלאכה ומבני תעשייה נטושים הפכו בשנים האחרונות לחללי הופעות, סטודיואים, גלריות ומועדונים. המקומות האלה לא נולדו מתוכנית עירונית, אלא מצורך, אילתור וקהילות שבנו משהו לבד. אבל אז מגיעה ההצלחה. הקהל גדל, האזור מתייקר, היזמים נכנסים, ומה שהפך את המקום לחי מלכתחילה מתחיל להיעלם.

בערב שנערך ב-25.5.26 הפגשנו את האנשים שמפעילים את המרחבים האלה עם נציגי העירייה לשיחה על השאלה שהופכת דחופה יותר בכל עיר בעולם:

האם אפשר לשמור על תרבות עצמאית בלי להרוג אותה בדרך?

בהשתתפות: רויטל בן אשר פרץ – יועצת ראש העיר לאמנות, עידו לויט – יועץ היחידה האסטרטגית לענייני תרבות, שני וינסטרה – המפעל 1, ירין דידי – המבצר, אמיר שרייבר – המרץ 2, יהל נבו – הבית בהרצל 140, יקיר שגב – המרחב החברתי.אוצרות והנחיה: אדר' שרון גולן, מנהלת מעבדת המחקר של בית ליבלינג
ניהול תוכן: אדר' נעם שר שלום

זו לא הייתה עוד שיחה תיאורטית על עירוניות, אלא פגישה נדירה בין האנשים שמפעילים את השטח לבין מי שמעצבים את המדיניות,
על מה שקורה עכשיו לחללים, לקהילות ולתרבות העצמאית בעיר.