top of page

חלום של אדריכל | מאיה גרצפלד, רועי זבולון

אוצרת: סברינה צגלה


התערוכה ״חלום של אדריכל״ של האמנית מאיה גרצפלד והאדריכל רועי זבולון היא התערוכה ה־13 בחדר הפרויקטים של בית ליבלינג. מה אנו רואים כשאנו מתבוננים באדריכלות, וכיצד הדימויים שירשנו מעצבים את מבטנו?


התערוכה מציעה לקרוא את האדריכלות של שכונת הדר הכרמל בחיפה כמרחב מרובד של מעבר. במובן הפיזי, השכונה ממוקמת בין העיר התחתית לכרמל, בין ההר לים, ובנייניה מורכבים מצורות וסגנונות מזמנים שונים; במובן המנטלי: היא מציעה להתבונן במצב של שהייה, משך, והיות בין לבין. התערוכה מתמקמת גם היא במעבר: בין הרעיון האדריכלי והתכנון המוקפד לבין מימושו במרחב והחיים המתקיימים בתוכו, ומציבה את המבקרים בתוך המתח הזה.


שם התערוכה לקוח מציורו של תומאס קול (1840) בו אדריכל שרוע על ראש עמוד, ומבעד לווילון נפרש לפניו מבנה אדריכלי המורכב מפרטי מונומנטים מתקופות שונות: מצרים, יוון, רומא ועוד, תצריף של אדריכלות היברידית, מדומיינת. זבולון, משחזר בארכיון דיגיטלי שבנה בשם ״דיוקן הדר״ את דמותם של בנייני השכונה, כפי שתוכננו בטרם כוסו בשכבות הזמן והשימוש. הוא ממדל אותם ומפרק אותם לרכיביהם. בתערוכה הוא יוצר פסלים היצוקים ג'סמונייט לתבניות מודפסות ומעבד אותם לאחר מכן ידנית, מחבר רכיבים מבניינים שונים לאובייקט חדש וכך יוצר דיוקן מורכב של השכונה.


גרצפלד, שגדלה בגרמניה ולמדה אמנות בדרזדן, הכירה את האדריכלות הבינלאומית כפרק בתולדות האמנות, אך פגשה אותה לראשונה בחיפה כסביבה שחיים בה. במהלך שיטוטיה בשכונה עם בנם הפעוט צילמה את הבניינים, ושילבה את צילומיה בשכבות עם תמונות היסטוריות. הקולאז'ים מודפסים על בדים תלויים, הנעים בחלל וחופפים זה לזה. זבולון, לעומתה, מזקק את הבניין במהלך אנליטי: מהיומיום אל הבניין כרעיון בארכיון, וממנו אל יצירת פסל חדש המציע פרשנות. בעוד זבולון מבקש לבודד ולנסח את מהותו של הבניין, גרצפלד מחזירה אליו את שכבות הזמן ואת התנועה של חיי היומיום בחיפוש אחר רוח הזמן.


הבדים תלויים על שתי קשתות מתכת מרחפות, המזכירות את צורת הקשת שבכניסה לבניין שתכנן זאב האלר  בשנת 1937 ברחוב בן יהודה 7. האלר, אדריכל מלייפציג שעלה לארץ ב־1932, שילב בבניין קשת מקושטת, הזרה לשפה המודרנית שלו, ונושאת עמה זיכרון של אדריכלות שהשאיר מאחוריו. זהו רגע של Übergang - מעבר שעוד נושא את תנופת התנועה שקדמה לו רגע לפני התנועה הבאה. עבור גרצפלד זו צורה מוכרת, המגלמת את התנועה בין המקום שממנו באה לבין המקום שבו היא חיה, ובו היא מוצאת את עצמה מחדש. בגינת הבניין עומד עץ זית, שנותר מבית עות'מני שעמד במקום לפניו.


חיפה מציעה עיר לבנה אחרת, שבה המודרניזם פגש אבן מקומית, עץ זית, שכבות בניה מתקופות שונות, סגנונת אדריכליים מעורבים, צבע וזיכרונות של מקומיים ומהגרים, ושבה המעבר הוא גם עירוב של זמנים, צורות וקהילות.


בחלל נפגשים שני המבטים: הפסלים היציבים והקולאז'ים המודפסים על הבדים הרכים. המבקרים מוזמנים לנוע ביניהם, ולחוות את המבטים המשתנים עם כל צעד. בימים מתוחים של מאבק על דמותה של המדינה, על החיים המשותפים בעיר ובארץ בעלת היסטוריה מעורבת, ועל ההכרה בקיום משותף כמדינת כל יושביה, ימים של מעבר וחלימה, נשאלת השאלה - האם הקשת, עץ הזית, והסף שבין מה שהיה למה שנבנה, יכולים  להיות גם מקום של מפגש?

מאיה גרצפלד (נולדה ב־1982 בזארלואי, גרמניה) היא אמנית הפועלת בתחומי הצילום, הטקסטיל, תהליכים חומריים ומיצב. היא למדה באוניברסיטה לאמנויות יפות בדרזדן (HfBK Dresden), שם השלימה לימודי דיפלומה ולאחריהם תוכנית המשך לתלמידי אמן בהנחיית פרופ׳ ראלף קרבאך. בהמשך למדה בבית הספר הגבוה לאמנויות יפות בנִים ובאקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים.
עבודותיה הוצגו בגרמניה וברחבי העולם, בין היתר בבונדסקונסטהאלה בבון ובאוסף האמנות של קמניץ. היא הייתה עמיתה בקרן כפר האמנים שופינגן שבגרמניה. בין תערוכות היחיד האחרונות שלה נמנות „הדים שזורים״ במוזיאון הסקסוני לתעשייה, מפעל האריגים של האחים פאו בקרימיטשאו, ו„כה קטנה, כה צנועה, אני צפה בים״ במוזיאון הימי בחיפה.
עשייתה האמנותית של גרצפלד בוחנת כיצד דימויים מקבלים משמעות, מאבדים אותה ומשנים אותה בעקבות מעברים בין חומרים, הקשרים ואופני התבוננות. לצד עבודתה כאמנית היא עוסקת בהוראה,
תוך שימת דגש על גישות ביקורתיות לדימויים ולייצוג.


רועי זבולון (נולד ב־1985 בבת ים) הוא אדריכל ושותף במשרד גרנובסקי & זבולון אדריכלים, הפועל בתחומי התכנון העירוני, השימור, ההתחדשות העירונית. הוא למד באקדמיה לאמנות ולעיצוב בצלאל בירושלים, שם השלים תואר B.Arch וזכה במלגת הצטיינות מטעם המחלקה להיסטוריה ותיאוריה. בעבר עבד לצד האדריכלית גליה ויזר ופרופ׳ ברוך ברוך.
עבודתו כוללת פרויקטים ומחקרים בקני מידה מגוונים, מתוכניות אב ומסמכי מדיניות ועד מבנים, מרחבים ציבוריים ומחקרי שימור. בין עבודותיו נמנים „דיוקן הדר״, מחקר מתמשך וארכיון אדריכלי של שכונת הדר הכרמל בחיפה. בשנת 2024 זכה משרדו במקום הראשון באות האדריכלות, בקטגוריית „אדריכלות המחר״, מטעם התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל.
עשייתו האדריכלית של זבולון בוחנת את הקשר שבין המבנה, ההיסטוריה של המקום והחיים המתקיימים בו, ואת האופן שבו ידע ארכיוני ותיעוד אדריכלי יכולים לשמש בסיס לתכנון עכשווי. לצד עבודתו המקצועית הוא עוסק במחקר עצמאי, המתמקד בקריאה ביקורתית של מבנים, טיפולוגיות וייצוגים אדריכליים.

גלריה

אוצרת: אדריכלית סברינה צגלה
ע' אוצרת: שיר רז, עמליה אריאלי
הפקה והקמת תערוכה: איה צייגר
עריכה: סתו אקסנפלד
עיצוב גרפי: רן מלול

כתבות וחומרים נלווים

bottom of page