בהובלת האדריכלים אסנת תדמור ועומר כנעני, סטודיו 6/8, בית הספר לארכיטקטורה , בצלאל, סמסטר ב׳, תשפ"ו.

אוצרות ועיצוב התערוכה: אדר' נעם שר שלום, בית ליבלינג

הבטון הוא חומר הבנייה המזוהה ביותר עם מפעל הבנייה הישראלי. מראשית ימי המדינה הוא שימש כלי מרכזי במימוש אידיאולוגיות של פיתוח ויישוב הארץ. כלכלת הבטון הישראלית מקבלת רוח גבית ותנופה ייחודית בתקופות של הסלמה בטחונית עם הדרישה ההולכת וגוברת למיקלוט, מיגון והתבצרות. בישראל, מצוי ריכוז יוצא דופן בהיקפו ובאיכותו של מבנים, שהבטון עומד בבסיס הקונספט והאידיאולוגיה שלהם. דרך היכרות עם ההיסטוריה של מבנים אלה ועם הרקע התרבותי, הפוליטי והחברתי שממנו צמחו, ניתן להתחקות אחר רוח הזמן שעיצבה אותם. קריאה מחודשת בסיפוריהם חושפת, לא פעם גם את  הסדקים, הממשיים  והרעיוניים, שהותירו השנים בחומר ובמשמעויות שנקשרו בו.

הבטון מכונה גם "האבן הנוזלית" בשל יכולתו להתעצב בתוך תבנית ולהתקשות לכדי מסה מוצקה. ראשית השימוש בו הייתה באימפריה הרומית, אך השימוש הנרחב בבטון החל עם המהפכה התעשייתית. האוונגרד המודרניסטי קשר אותו לחופש צורני ולקדמה טכנולוגית, ובהמשך הוא נכרך בעידן השעתוק והייצור ההמוני שלאחר מלחמת העולם השנייה. מאז הפך הבטון לחומר מרכזי במרחב הבנוי, והוא נוכח כמעט בכל מרכיביו: בשלד הבניין, במעטפת, בחיפויים, בריצופים, ובתשתיות תת קרקעיות ועיליות. בעשורים האחרונים מתברר כי תעשיית הבטון היא אחת התעשיות המזהמות בעולם, ואחראית לכ- 7% מפליטות הפחמן הדו-חמצני בעולם, זאת בעוד מבני הבטון הקיימים ניצבים כיום בפני הצורך לעבור התאמה לתנאי האקלים המשתנים.

ככל שמשבריות אזורית הופכת לשגרת חיים מתמשכת, נדרשת האדריכלות להוכיח את עצמה כסוכנת של שינוי וכוח מרפא  במרחב. התערוכה 'אבן נוזלית' מציעה מבט אל תוך עבודת הסטודיו Liquid Stone Lab בבית הספר לארכיטקטורה, בצלאל, שביקש להתערב בשני מבני מופת: בית ספר שדה חצבה (בתכנון אדר' ישראל גודוביץ) ובית היוצר בנווה זוהר (בתכנון אדר' שמואל מסטצ'קין). התערוכה חושפת תהליך מחקרי ממושך שכלל ניתוח היסטורי, מחקר חומרי והצעות ספקולטיביות לעתיד. הפרויקטים המוצגים בוחנים אסטרטגיות של שימוש חוזר אדפטיבי (Adaptive Reuse), ומציעים כלים ללקיחת אחריות תרבותית על מורשת הבטון, תוך התמודדות עם אתגרי האקלים ותכנון מחדש של המרחב.

התערוכה מסכמת תהליך סמסטריאלי ומציגה תוצרים מגובשים, המהווים עדות לחזון המעבדה. חשיפת תהליך זה, המבקש להציע קריאה מחודשת במניפסט החומרי המקומי מזמינה להתבוננות מעמיקה המאפשרת גיבוש עמדה ביחס למורשת ולמציאות החומרית הישראלית המורכבת.

ליקוויד סטון לאב (Liquid Stone Lab) היא פלטפורמה אקדמית מחקרית המוקדשת לבחינת הבטון כסוכן תרבותי וסביבתי. המעבדה פועלת לגיבוש מתודולוגיות המשלבות אלמנטים טבעיים ופתרונות בני-קיימא בתוך מרכיבי הבטון (משטחים, גופים ואלמנטים), מתוך שאיפה לחבר מחדש את החומר המורכב הזה למציאות העכשווית. מטרתה המרכזית היא לבחון את עתידו של הבטון, לערער על תפיסות קיימות, ולהוביל שינוי במאזן האקולוגי של המרחב הבנוי.

בהובלת האדריכלים אסנת תדמור ועומר כנעני, סטודיו 6/8, בית הספר לארכיטקטורה , בצלאל, סמסטר ב׳, תשפ"ו.

הסטודנטים המציגים: 

מיקה בלומנשטיין, נתנאל גראזי, מוריה הוברט, עמית חן, גיא כספי, דין לוי, יולי לסר, אלה סיטון, יונתן חי ערד, יעל פלטי, טל קרסנופולסקי

התערוכה מוקדשת לזכרו של האדריכל ישראל גודוביץ, שהלך לעולמו במהלך העבודה עליה.

תודה מיוחדת לחברת SHAHAF PY, חברת טכנולוגיה ישראלית המפתחת ומייצרת מערכות מתקדמות להדפסת בטון תלת־ממד בקנה מידה מלא