חלל - פתיחת תערוכה

על פניו בחלל האדריכלי האלמנטים הגנריים נשארים דוממים ואילמים, מנסים להדהד התרחשות דרך הביטוי השפתי שניתנו להם: דלתות, תקרות רצפות וכדומה. עם זאת, המקום הנוצר על ידיהם הופך מסימנים וקווים שהופיעו תחילה על דף לבן למקום נרטיבי, לטקסט המדובר על ידי המשתמשים בו, כזה שתחילתו וסופו מדוברים בפיהם.

כפל המשמעות השפתי של המושג חלל עומד במרכזה של התערוכה, פעם כמרחב ופעם כהעדר של אדם שנפל. העבודות המוצגות מהוות פיתוח מותאם חלל של עומר איתח, בוגר לימודי אדריכלות בטכניון אשר שכל את אחיו, סרן הראל איתח, בשנת פרויקט הגמר. השפעות האירוע הובילו את עומר לרתום את מחקרו במסגרת הלימודים למיפוי אישי, פרקטיקה להתמודדות וחקירה של החלל שנפער בחייו האישיים עם האובדן של אחיו.

בתערוכה, מבקש איתח לבחון את רבדיו של המקום הפיסי כאשר יוצקים אליו זיכרון אישי משמעותי, להתבונן בחלל האילם דרך הקול של אחיו וסיפורו. פעולה זו נעשית דרך בחינה של המקומות האחרונים בהם שהה אחיו של איתח - הבית בו גדלו, קיבוץ נחל עוז, חאן יונס, ובית החולים סורוקה, בו נפטר מפצעיו. העבודות מכוונת זרקור אל התפר שבין המקריות שבחללים אלה לבין המשמעות העמוקה שנוצקה בהם לאחר מותו של אחיו. נקודת חיבור זו היא מבחינתו הנקודה בה האלמנטים האדריכליים הופכים מאוניברסליים וגנריים לחלק מנרטיב אישי, אליו הוא מזמין את המבקרים להכנס - להביט דרך החלונות, להכנס דרך הדלתות ולהציץ אל חללים של זיכרון ומשמעות סובייקטיבית וכואבת.