עיצוב שמזמין הקשבה: הדהוד עם ירדן שחר
- Liebling Haus
- 6 ביוני
- זמן קריאה 3 דקות
מה קורה כשמעצבת תעשייתית מחליטה לבנות כלי נגינה — לא מתוך חישובים אקוסטיים או מסורת מוסיקלית, אלא מתוך הקשבה לחומר, לתנועה, ולתחושות? ירדן שחר, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, יצרה פרויקט גמר שהוא לא רק אובייקט פיזי אלא גם חוויה חושית, משחקית ומוזיקלית. בשיחה על גבולות בין עיצוב לאמנות, על חיפוש שמתחיל מתוך חוסר ודאות, ועל הדרך שבה צלילים יכולים לעורר תגובה רגשית לא פחות מצורה — שחר מספרת בתכנית ״הסקרנית״ על תהליך העבודה, על הבחירות הלא שגרתיות שעשתה, ועל ההפתעות שהגיעו כששיחררה שליטה והקשיבה למה שהחומר מציע.
שרון קנטור: ביום חמישי הבא יתקיים בבית ליבלינג בתל אביב אירוע סאונד העונה לשם הדהוד.מדובר למעשה בארבעה מופעים שמציעים התבוננות, הקשבה ושהייה בחלל דרך קול, אור, נגינה והדהוד — כך הם מבטיחים לנו.אנחנו רוצים לדבר עכשיו עם אחת האמניות שתספר לנו על כלי נגינה חדש שהיא יצרה, שכמו שצוין, יוצר אינטראקציה פרפורמטיבית בין אדם לטכנולוגיה. נפנה לירדן שחר, מעצבת תעשייתית.שלום, תודה רבה שאת איתנו.
ירדן שחר: שלום, תודה רבה.
שרון: אני חושבת שהשאלה הכי מסקרנת היא — מה למעצבת תעשייתית ולאירוע שבמהותו הוא אירוע מוזיקלי?
ירדן: כן, שאלה טובה. הגעתי לסאונד דרך פרויקט שליווה אותי, פרויקט גמר שלי בלימודים, חשוב להגיד — בשנקר, במחלקה לעיצוב תעשייתי, שסיימתי ממש לפני כמעט שנה.היה לי פרויקט קודם שגם עסק במוזיקה, שהיה סמי-אלקטרוני, וזה עודד אותי לעשות עוד פרויקט שעוסק בסאונד או מוזיקה — משהו שמפעיל אנשים ומעורר רגש אצל המשתמשים בדרך כלל.
שרון: ואיך משלבים את נושא העיצוב התעשייתי עם הרצון הזה לעורר רגש ומתוך מוזיקליות?
ירדן: האובייקט הוא מאוד מורכב. מצד אחד, יש בו אלמנטים תעשייתיים מאוד — מבחינת החומרים למשל. הוא עשוי מאלומיניום.העבודה העיקרית שעשיתי עליו הייתה יותר על איך הוא פועל, איך הוא נראה, איך הוא עומד וחי בחלל.הסאונד היה מין "תירוץ" — משהו שמעורר רגש וסקרנות אצל אנשים. וסאונד, זה באמת תירוץ טוב. סאונד זה דבר מעולה.
שרון (צוחקת): כן, לגמרי. אז איך בעצם עבד התחקיר שלך? מה בדקת?
ירדן: זה היה תהליך של כשנה. התחלתי במחקר מאוד מעמיק על כלים אלקטרוניים — סינתיסייזרים, גיטרות אלקטרוניות, מקלדות — וגם על אובייקטים פחות מוכרים, אפילו חייזריים, כאלה שלא דורשים מגע עם גוף האדם.יצרתי לי מעין ציר ויזואלי של כל הפרויקטים האלה, והצבתי את עצמי איפה אני רוצה להיות עליו.וידעתי שאני כן רוצה מגע אדם.
שרון: בניגוד נגיד לטרמין, שגם יהיה באירוע, שהוא ללא מגע יד אדם...
ירדן: נכון. הטרמין לא דורש מגע קונקרטי, אבל כן יש אינטראקציה, כמובן.אני מדברת על כלים שהם פסלים סונוריים או מופעי סאונד ממש — דברים אוונגרדיים או אפילו לא כאלה. יש ספקטרום ענק והמון אנשים בעולם שעוסקים בתחום הזה.
שרון: אז איך הכלי שלך עובד בפועל? הבנתי שכל אדם יכול לגשת אליו גם בלי ידע מוזיקלי?
ירדן: לחלוטין. זה אובייקט אלקטרוני ניסיוני, בכל המובנים. הוא מציע חוויית נגינה ללא צורך בידע קודם.הוא מכוון לנגן עשרה צלילים בשתי אוקטבות — סולם פנטטוני — שמספק מבנה הרמוני שמאפשר לכל נגן להפיק סאונד נעים ואינטואיטיבי.
שרון: גם מבחינת המראה, הבנתי שהוא דרמטי. מה זאת אומרת?
ירדן: הוא עשוי מאלומיניום, וההשראה מגיעה מעולמות של אדריכלות גותית.יש בו משהו כזה... כמו שילוב של אחוריים, צינורות של מזגן ומכונת MRI. הוא מזכיר קצת גוף האדם, וגם יש בו מבנה רפטטיבי כמו בצומח.זה שילוב של מכני ואורגני יחד.
שרון: טוב, מאוד מסקרן. בואי נשמע הדגמה קצרה ששלחת לנו של הצלילים.
[קטע מוזיקלי מתנגן]
שרון: זה מאוד מרגיע והרמוני, ונשמע גם כמעט אקראי. נכון?
ירדן: נכון לגמרי. כי כמו שאמרתי, הצלילים בסולם פנטטוני, וזו נגינה אינטואיטיבית.זה לא קטע מולחן, אלא פשוט נגינה חופשית שלי.
שרון: ולסיום, את רואה את עצמך ממשיכה בתחום הזה? סביב סאונד ומוזיקה?
ירדן: אולי, אין לדעת. כרגע אני עובדת על פרויקטים אחרים שפחות שייכים לסאונד, אבל אולי תבוא עוד גרסה של הפרויקט — אולי גרסה ביתית, שכל אחד יוכל לנגן עליה בבית.
שרון: אז נזכיר שוב — האירוע הדהוד, ארבעה מופעי משך של סאונד ואור, יתקיים בבית ליבלינג בתל אביב ביום חמישי, ה-29 במאי.יחד איתך ישתתפו גם אמנים נוספים.ירדן שחר, מעצבת תעשייתית — תודה רבה לך.
ירדן: תודה, להתראות.
Comentarios