תל אביב היא עיר שנמצאת בתקופת שיפוצים מתמשכת. מה עומד מאחורי הפיגומים?
מה מסתיר הבד שעוטף את הבניין? ומה זה בעצם תהליך שימור שהוא פתוח?
למי שמסתובב בתל אביב נדמה שהעיר נמצאת בתקופת שיפוצים מתמדת. עיר ללא הפסקה בשיפוצים. עיר ששופצה לה יחדיו. פיגומים מורמים, בדי כיסוי כהים עוטפים בניינים, מכולות גדולות לפסולת בניין תופסות מקומות חניה יקרים, שכנים נרגנים מקטרים, עצבים מתרופפים.
שיפוץ הוא מהלך שדורש חזון ואורך רוח. במהלכו הבניין או הבית המשתפצים נמצאים בתקופת השהייה או המתנה, אקס טריטוריה מאובקת בין עבר לעתיד, בין הישן למחודש או החדש. ההווה של אותו בניין משתפץ נדחק הצידה, נעטף בכיסוי שמסתיר אותו לזמן מה, מעין אריזה או עטיפה למצב ביניים אורבני של אי נוחות זמנית.
ביקשנו להפוך את אי הנוחות הזמנית של תקופת שיפוצים לאי עירוני, אדריכלי, תל אביבי. באי התל אביבי שלנו בבניין ברחוב אידלסון, השיפוץ יהיה למשך זמן מה הרבה יותר ממסדרון בין העבר לעתיד. השיפוץ יהיה המטרה, העיקר ולב העניין. לשם כך החלטנו לצאת לשיפוץ פתוח, להתמודד עם השיפוץ פנים אל פנים, להתיידד איתו, להבין אותו, להקדיש לו מחשבה ותשומת לב, לשמור איתו על שלום בית עירוני, לפרק לבית בעזרתו את הצורה, ולהרכיב אותה מחדש בחזרה.
אז מה זה בעצם שיפוץ פתוח?
אדר' שרון גולן, מנהלת תוכן במרכז העיר הלבנה ויוזמת הקמת המרכז: "המחשבה שעמדה מאחורי תהליך השיפוץ היא לאפשר הצצה למה שקורה מבחינה מקצועית בבניין. הבניין הזה שישמש כמרכז העיר הלבנה, הוא מעין דגם לבניין טיפוסי שנבנה מבחוץ ומבפנים בסגנון הבינלאומי בשנות השלושים של המאה הקודמת. בזמן השיפוץ של הבניין, יש לנו הזדמנות חד פעמית לעודד מצוינות בתחום השימור, לשתף את הקהל במה שנעשה כאן, להביא לבניין בעלי מלאכה ומקצוע מהארץ ומחו"ל שיהיו חשופים בזמן אמת לסדנאות אומן של מומחים מקומיים ומחו"ל. כך אנחנו מאפשרים העברת ידע ודיאלוג מקצועי, לאורך כל תהליך השיפוץ של הבניין, שכמוהו פזורים בתל אביב עוד כ-4,000 בניינים שנבנו בסגנון הבינלאומי".
אדר' סברינה צגלה, מנהלת ואוצרת התוכנית הציבורית במרכז העיר הלבנה: "בנוסף יש כאן הזדמנות לחשוף את הפנים והתוך של הבניין, את חדריו, ואת הפרטים הרבים המרתקים שבו לקהל הרחב. כשמדברים על בנייני באוהאוס נהוג לדמיין את החזיתות האופייניות שלהם, ואין שימת דגש על מה שקורה בתוך הבניין ובין חלליו. אנחנו מבקשים אן להפנות את המבט גם לפרטים הקטנים, מבפנים ומבחוץ, וגם למחשבה שעמדה מאחוריהם, למחשבה על המודרנה ועל החיים המודרניים, ועל איך תל אביב הצעירה, העיר העברית הראשונה, חיבקה בחום את הסגנון שמייצג את את הרעיונות החדשים של המודרניזם".
שרון: "מרבית תהליכי השימור, כמו שאנחנו מכירים אותם, מולבשים על הבניין מבחוץ ומתעסקים בעיקר במעטפת של הבניין. תהליכים אלה לא בהכרח קשובים למה שהבניין, עם כל מחזורי החיים שלו, מבקש להיות. מבחינתי, האסתטיקה שבאה לידי ביטוי בתהליכי שימור לא יכולה להיות רק חזרה מדומיינת לרגע הראשית של הבניין, אלא אפשרות להציג את סיפור חייו של הבניין ודרכו את ההיסטוריה העירונית".
סברינה: "הבניין הזה יעבור תהליך של שימור פנים, דבר שאין לא כמעט נוכחות במהלך עבודות שיפוץ ושימור בעיר. הרעיון כאן הוא של "שיפוץ רך", כלומר כזה שישמר את שכבות הזמן ושבסופו הבניין לא יראה כמו עטיפת בונבוניירה בוהקת שצנחה משום מקום. כאן הרצון הוא לייצר משהו אורגני, כזה שמכיר בשכבות הזמן כחלק מהבניין, מההיסטוריה ומהסיפור שלו. בכלל, מה שמנחה בבניין הזה את תהליך השימור והשיפוץ הוא לתקן ולתחזק ופחות להחליף בחדש. השימור כאן יכול להיות אורגני לחיים של כולנו בעזרת ידע נגיש לכולם, כזה שכל אחד מאיתנו יכול ליישם גם בבית שלו".
שרון: "התיקון והתחזוקה יבואו לידי ביטוי בסדנאות המקצועיות במקום. הסדנה הראשונה שהתקיימה כאן החודש היתה של נגרות חלונות ודלתות שנבנו כחלק מהאדריכלות בסגנון הבין לאומי. הסדנה היתה בהנחיית מאייסטר גרמני מומחה והשתתפו בה אדריכלים, סטודנטים לשימור ונגרים מקצועיים וחובבים מהארץ, כמו גם סטודנטים לנגרות מגרמניה שבה למקצוע הנגרות, כמו למלאכות אחרות, מסורת של הכשרה מקצועית, התלמדות וחונכות. הסדנאות המקצועיות הבאות יעסקו בטיח וצבע, ובריצוף טראצו".
סברינה: "במהלך ששת החודשים הקרובים הבניין יפתח פעם בחודש לקהל הרחב, בימים חמישי ושישי בכל סוף שבוע אחרון בחודש. בימים הללו הקהל הרחב יוכל "להריח את הטיח", לסייר בבניין בסיורים מודרכים על ידי אדריכלים שונים המעורבים בפרוייקט השיפוץ, שיחשפו את המחשבה, החומרים והפרטים שעמדו בבסיס התכנון האדריכלי של הבניין הזה. כל חודש יוקדש לאחד מחדרי הבית, מהמבואה דרך המטבח והסלון ועד למרפסת, ויתמקד בהם. ההתמקדות תהיה במובן הכי רחב של המושג אדריכלות, כלומר בקשר שבין תרבות, רוח הזמן, אנשים, וסביבה. תוך התייחסות לשכבות הזמן ולשינוייו מהרגע בו קם הבניין ב-1936 ועד ימינו, יותר משמונים שנה אחרי".